تألق נתאלכ - צומחות יחד

בכפר גיסר א-זרקע פועלת עמותה שמטרתה קידום נשים באמצעות קורסים ופעילות בגלריה זרקא״ שנמצאת במתחם ההוסטל של גוחא. , הן לומדות מנשות מקצוע קורסים שמקדמים אותן מבחינה מקצועית : קורסים ביצירה, קורסים בצילום, קורס בשיווק באינטרנט, קורס בישול מסחרי וכיוב׳.
הוזמנתי לעבוד עם קבוצה של נשים מהכפר ומהעיר אום אל פאחם, המטרה היתה יצירת רשת וגישור על פערים והפרדה חברתית תרבותית שקיימת בין העיר לבין הכפר, להפיל מחיצות של דעות קדומות בתוך החברה הערבית עצמה. 

הוזמנתי ללמד אותן צילום ככלי להבעה עצמית, וליצור בסופו של התהליך עבודות אמנות שיוצגו בגלריה.
במהלך המפגשים עבדנו בטכניקות שונות של דינמיקה קבוצתית, ועבדנו בצילום . הקורונה עצרה לנו את הפעילות ובמקום לפתוח תערוכה בימים של סגר, הזמנתי את הקבוצה לסדנת סיאנוטייפ שבה שילבנו את הצילום עם טכניקת הדפס.

מצורפים פוסטים שפרסמתי בפייסבוק תוך כדי התהליך.

#تألق #נתאלכ.

19-1-20
הבוקר התחיל בשיעור.
למדתי שוב כי קבוצה של נשים היא קבוצה של שותפות.
שיש סיפור שעובר ביננו הנשים, ולא צריך להבין שפה מדוברת כדי להתחבר אליו, אלינו.
כשהן דיברו בערבית הקשבתי עם האוזניים אבל הבנתי עם הלב.
עשיה משמעותית בשבילי זה לא אומר שמחר בבוקר הכל יהיה פרחים ונצנצים, אבל למשך השעות שהיינו שם יחד היה יותר טוב- נקודה.
זה כל מה שרציתי לדעת.
תודה רבה למיכל וג׳נבייב שיזמו פרוייקט וקראו לי להצטרף וללמד את השפה האוניברסלית של צילום ו אהבה.

2-2-20 

איזה ריח יש לגעגוע?
פרוייקט #נתעלכ מפגש שני.
מפגש עבודה של קבוצת נשים מג׳סר א-זרקע ואום אל פאחם, ואני - בתפקיד. הובלת המפגשים לכדי יצירה משותפת.
מפגש שני סך הכל וכבר יש תחושה חזקה של שותפות.
אנחנו מתחברות במעט שפה והרבה קריאה רגשית, מהסוג שנשים יודעות לתקשר. מצלמות מתרגלות ולבסוף גם נדפיס הכל בלבן וכחול.
נרגשת מהנשים שזכיתי לעבוד איתן, אני מתקשה לבחור תמונה אחת מכל מה שצילמנו הבוקר.
כלכך נעים לנו יחד, בוכות וצחוקות בוכות וצוחקות שוב.
מסורות משתפות פעולה,רעבות לידע וסקרניות.
תמונה אחת בכל זאת. תמונה שהנשים ביימו וביקשו שאצלם. ההנחיה היתה להביא משהו שיש לו ריח מיוחד, אחת הביאה זעתר השניה מתגעגעת אל ריח הזעתר שהיה צומח בגינה אצל הוריה, היא בחרה לעמוד מעבר לזכוכית.
ככה בעיני מריח געגוע.

אמנות היא השפה היחידה שלא קשה לי להבין ולהסביר.

תודה רבה ל Umm El Fahem Art Gallery שאירחו אותנו בנדיבותם.
ותודה לנשים שיזמו את הפרוייקט ולמשתתפות.

5-7-2020

פעם קראתי איזה ראיון עם גידי גוב, שסיפר שלפני כל הופעה הוא מתפלל בלב שהיא תתבטל.
גם אני כזו, תמיד קצת מתפללת בלב שיתבטלו הצילומים/הסדנה, הנסיעה/הדבר המבהיל והכיפי שבחרתי לעבוד בו.
מזל שלא התבטלה :
הבוקר, לאחר דחיות וביטולים רבים מספור, וקורונה מטומטמת אחת באמצע, התכנסנו בסטודיו שלי לסדנת #סיאנוטריפ -סיכום הפעילות המשותפת שלנו: קבוצת נשים מוסלמיות מג׳יסר , מדריכה אחת עולה מצרפת ושתיים יהודיות מפרדס חנה.
קראנו לעצמנו ״נתעלכ״ = נצמח.
בשנה האחרונה לימדתי אותן צילום ובעיקר - הסתכלות.
הן לימדו אותי אחוות נשים, תפילה חרישית, גאווה, אומץ ובעיקר - א ה ב ה.
בחרתי לעבוד איתן על נושא חשוב ומאתגר, במיוחד בחברה דתית פטריאכלית : פורטרט.
עבדנו עם צילומי פורטרט של כל אחת , כיוון שב #סיאנוטריפ אנחנו עובדות בשכבות, עבדנו עם החסרה או הוספה, הסתרה וגילוי.
כל אחת יצרה את הפורטרט שלה.
דיבא הכניסה את בנה האהוב והרחוק לתוך התמונה והקיפה אותו בלבבות : ״הרגשתי שהצלחתי לשים מחשבות מהראש שלי על הדף, וזה שימח אותי מאוד״
סח׳ר סתמה לעצמה את הפה עם פיסת אריג.
נאדיה הציבה עצמה בשדות הצבר שמזכירים לה את ילדותה.
לילא הכינה הדפסים לקידום העסק החדש שלה של קייטרינג ובישול ערבי מעולה.
כל אישה עם הפורטרט שלה.
כל אחת עם הכאב התקווה והרצון שלה.
מעגל תמיכה ויצירה מרפאת.
בסוף הסדנה כשמיכל (תודה מיכל על היוזמה !! Michal Sadeh)
אספה אותנו לשיח קצר, התבקשנו במילה או שתיים לסכם את החוויה.
״חזרה לחיים ״ עניתי בלי לחכות לתורי :
״ אני מרגישה שבזכותכן חזרתי לחיים, ליצירה לשמחה ולעוצמה של קבוצת נשים״