מה שנשאר אחרינו

1-7-15

אנחנו הרבה בים , כן , ברור , ידוע .
יש לי המון תמונות משם.  זו אהבה , זה היום הראשון לחופש הגדול . 
החוף שאליו אנחנו יורדים מטונף , מזוהם, מלוכלך. וקוראים לו״חוף הזהב ..״
אנשים באים לבלות בחוף ,קמים ומשאירים אחריהם את כל הפלסטיקים שלהם . איך אפשר ? לאהוב ולהתעלל ככה ? 

הילדים שלי לא מכירים חופי זהב נקיים עם חול בהיר וצדפים . אני מתבאסת כי אין שום דבר שאני יכולה לעשות ,שיפסיק את הררי הפסולת הזורמים אל הים שואה אקולוגית בלתי הפיכה.
וגם לפעמים מתביישת להיות חלק מהזן הזה - אדם . שרק בגלל שאנחנו הכי חזקים פה , אנחנו מרשים לעצמנו לקחת ולקחת ולא מחזירים כלום בתמורה .

חבל שמדוזות לא אוכלות פלסטיק .