חממה

״על פני הרחבה המרכזית של הביאנלה בוונציה 1993 תוצג חממה. 1700 מטרים רבועים של חממה לימודית, שמונה מטרים גובהה, חלל בין־תחומי, המופעל בידי צוות של בני־נוער ומדענים ומונהג בידי אביטל גבע.

אביטל גבע בלט במהלך שנות ה־70 כאמן רדיקלי, אמן פוליטי, המבקש להרחיב את האמנות אל החיים, מאמין בכוחו של האמן לתרום תרומה של ממש לחברה. כנאמנו של יצחק דנציגר, ולא פחות מכך - כמאמין במשנתו של יחף בוים(״כל אחד הוא אמך), פעל אביטל גבע בשדות שבין יישובים, בנחל חדרה, על השבילים של קיבוצו, עין־שמר, ואף חיבר כביש בינעירוני לאולם במוזיאון ישראל. כאשר הציג בתוך חללים אמנותיים, ידע תמיד להתרים בחומרים ובצורות כנגד החללים הללו: גדש אותם בשיירים אורגניים, לכלכם בהתזות בוץ, וכיוצא באלה. ככל שהקצין בעמדותיו החברתיות־פוליטיות בשלהי שנות ה־70(על רקע המהפך הפוליטי הקודם ותוצאותיו), כן דחק את עצמו יותר ויותר אל מחוץ לעולם האמנות. ככל שהקצין, כן הבין את חשיבות הוויתור על המטפורי לטובת העשייה הלא מטפורית, עבודת־צוות בכיוון פתרונה של בעיה אמיתית בחברה.מאז 1980 פרש אביטל גבע כליל מעולם האמנות, תוך שהוא מקדיש את כל מרצו לפעילות חינוכית בינתחומית, שבמרכזה תפישה מורחבת של יצירתיות, ומקום מוגדר שבתוכו היא מתרחשת: החממה ״ ...

ציטוט מתוך טקסט של גדעון עפרת 

החממה בעין שמר , חממה לימודית  שהקים אביטל גבע .
 שמעתי עליה כעל יצירת אמנות, בתור סטודנטית בבצלאל בשנת 93׳ מייד כשעברנו לגור כאן באנו לראות , ועכשיו הילד שלנו לומד בה .

המקום הזה הוא גן עדן . לא רק בגלל הצמחיה קולות הטיפטוף והלחות הירוקה . אלא בגלל המהות שלו ומה שמתרחש בו .הדרך בה מתנהגים אדם אל חברו , איך מדברים שם ומקשיבים עד סוף המשפט , יש סבלנות , תהליך , ולמידה וחקר של ממש . שתדעו , יש מקום שבו ילדים לומדים וחוקרים , וגם מבוגרים . וזה לא בכסף וזה לא בצילצולים ,אלא הנעת הסקרנות כדי לשנות את העולם . לא פחות מזה .

איך ?? איך לבנאדם יש רעיון והוא מוציא אותו לפועל ? איזו אמת פנימית שמניעה אותו קדימה והנה - חממה . גן עדן . זה מרגש אותי לראות דברים כאלה , יותר מאנדרטאות לציון הישגים .