אמא של חייל

החברות שלי מתחילות להיות אמהות של חיילים. אלה כבר לא בני הזוג אלא הילדים התינוקות שלנו אלה שגדלו בבטן,פתאום הם יוצאים החוצה לעולם והן מוצאות עצמן מתמודדות עם קונפליקטים חדשים,לא רק החרדה הצפויה ומוכרת של ילד עוזב בית והולך לצבא, בעידן פוסט אלאור אזריה,מתערער הביטחון שאת מכירה את הילד שלך ממש מקרוב ויודעת איפה עובר הגבול שלו,עד כמה הוא חזק,מה שתלת בתוכו בילדות והאם עשית עבודה טובה?

אמא ובן.

הזמנתי אותם להצטלם יחד סשן ״הילד התגייס״ כמו צילומי הריון אבל כשהילד כבר גדול.לובש מדים טריים מגוהצים.

היא התנדבה במחסום וואטץ׳ הוא התגייס למשטרה הצבאית. היא לובשת בעיקר אפור או שחור מינימליסטי,לו יש שעון זהב שרשרת תואמת וסיגריות.
הכל הוא עושה ההפך,חוץ מדבר אחד :להיות הבן שלה.

ישבנו לדבר קצת על החיים על הקונפליקט הבלתי אפשרי של חיים על חרב,היא אומרת ״מחסומים״ הוא קורא להם ״מעברים״ובכל פעם שהוא אומר ״מעברים״ נדמה שפער הדורות מתרחב,וגילגולי עיניים הדדיים גורמים לנו לצחוק על עצמנו, כי אחרת מה? נבכה?

היא והוא - אמא ובן. כבר לא תינוק ואמא כל יכולה.במהלך הסשן הם מחליפים תפקידים רגע הוא מכורבל וברגע הבא היא נספגת לתוך החיבוק שלו.
כמה שהתווכחו לפני זה,בסטודיו מול המצלמה שלי,הפער נעלם ונשארה רק אהבה.